הודאות שווה לנו פי אלף מאשר חוסר הודאות, גם אם היא תכאיב לנו מאד.
אנחנו לא אוהבים להיות לא בשליטה.
למעשה, אנחנו מוכנים לעשות הרבה רק כדי לא להרגיש חסרי אונים
ולכן דווקא במצב בו אנחנו הכי מוצפים- אנחנו מיד מחפשים תשובות ורצון להגיע לקרקע בטוחה.
מה שאני מציעה במייל הזה, זה להסכים להכיר את הדרך בה הנפש שלי פועלת, את דפוס ההתנהגות החשיבה והרגש שלי,
ובמקום להילחם בו, או כל פעם להיות מופתעת ממנו מחדש-
לצפות לו, לזהות אותו ולחכות שיעבור.
—
איך נראים דפוסי ההתנהגות שלנו?
*יש אנשים שקשה להם יותר לקבל החלטות
*יש אנשים שקופאים ומרגישים קצת מנותקים כשהם מקבלים בשורה לא נעימה.
*יש אנשים שמוצפים ומרגישים חרדה משמעותית כשדברים משתנים
* ויש אנשים שמיד מתנגדים ואומרים לא, כדי להימנע מהצורך להתמודד עם השינוי.
במייל הזה אני מבקשת, חכו רגע ושימו לב.
שימו לב לדפוס הזה שבו אתם מוצאים את עצמיכם שוב ושוב, ובמקום להאבק בו, קבלו אותו.
קבלו את זה ששינויים גורמים לכם לדאגה,
קבלו את זה שבזמן הצפה- אתם נורא רוצים ודאות, אבל מסוגלים לזכור- שכשהיא תרד- הכל קצת יתבהר ותרגישו יותר השליטה
קבלו את זה- שדבר ראשון אתם מתנגדים וזיכרו שאתם מכירים את הצורך בהתנגדות הזו, שכל התפקיד שלה הוא רק לשמור.
כי כשאנחנו מכירים את עצמינו ואת דפוסי הרגש שלנו, קל לנו יותר להכיל אותם,
ובמקום להיבהל מהם ומיד להגיב בלי לחשוב, נהיה מוכנים לחכות עד שהצורך שלנו יקבל מענה ואז לבחור איך נרצה להגיב הלאה.
הקבלה, לא הופכת את ההתמודדות עם הרגעים הקשים לנעימה- אבל כן לנסבלת ולכזאת שאפשר להכיל
וכשאנחנו יכולים להכיל זאת- אנחנו מרגישים בטוחים יותר, יציבים יותר, ומפתחים חוסן להתמודדות הרבה יותר טובה.
כאן תוכלו להאזין לפרק על הימנעות ושליטה אז במקום לחפש שליטה, נחפש קבלה והכלה.
ולחיים אמיצים ומשמעותיים,
חיה ספוקויני.
כלי נגישות
