לידה שקטה-איך נוכל לעזור ולתמוך

״לא קרה לך כלום זה לא תינוק, זה רק עוּבר״,
״מזל שזה קרה בשבוע.. ולא בשבוע…״,
"יש לך עוד ילדים/ יהיו לך עוד ילדים״,
״מה שקורה הוא לטובה״
"זכית להוריד נשמה"
"כנראה שהיה לו מום אז עדיף שכך"
"זה אומר שאתם חזקים אם נתנו לכם נסיון"
"לפחות את יודעת שאת נקלטת"
בבקשה, עדיף שלא.
10-15% מההריונות מסתיימים באובדן.
1 ל160 הריונות יסתיימו בלידה שקטה (לאחר שבוע 22)
עבורינו הסביבה, מדובר בחוויה שאיננו יודעים כיצד להגיב אליה, היה פה הריון משמח מלא תקווה שהתפוצץ בבת אחת והשאיר אותנו המומים, כואבים ולעיתים גם חסרי אונים מול בני הזוג.
במקביל, אחת החוויות הקשות שמתארות נשים לאחר אובדן הינה הבדידות והשתיקה סביב האירוע הטראומתי- תחושה כי אין מקום לשתף ולהתאבל בפומבי וישנה ציפיה מהסביבה שתמשיך הלאה בחיים כאילו לא קרה דבר.
אז איך נוכל לעזור לבני הזוג ולתמןך בהם בצורה המיטבית?
1.להיות שם בשבילם- בשבילה ובשבילו.
בידקו עם בני הזוג כיצד תוכלו לתמוך ומיצאו את הדרך להיות שם עבורם פיזית ורגשית. (נוכחות פיזית חשובה במידה ומתקבלת בברכה)
2. כל רגש לגיטימי. תנו מקום לכאב-
הכרה בכאב יכולה לאפשר לבני הזוג להתאבל ולהבין כי אכן קרה פה אסון עבורם. זהו שלב חשוב- הם "הרוויחו" אותו ביושר.
כל דרך להתאבל היא לגטימית. הימנעו מעצות או אמירות מוחלטות- תנו לבני הזוג להחלים בדרך שלהם מבלי לבטל או לגמד את חווית האובדן.
3. היה כאן תינוק- היה כאן חלום-
בדקו עם בני הזוג אם ירצו לשתף אתכם בכך. שיחה עם בני הזוג על על התינוק שחלמו והרו (כיצד רצו לקרוא לו, מה דמיינו שיקרה, כיצד האם חוותה אותו במידה והרגישה תנועות ועוד) יכולים לסמן כי היו כאן חיים שהסתיימו ויש להם מקום.
4. פחות לדבר יותר להקשיב-
אין מה לאמר כדי לעודד. כל עידוד נתפס כחוסר הבנה של הסיטואציה.
אל תמהרו גם להשוות לחוויות שלכם. כל אובדן עומד בפני עצמו וכל השוואה מרחיקה אתכם מהחוויה הספציפית שחוו בני הזוג.
האמינו בכוחות של בני הזוג ובקצב שלהם לאסוף את עצמם ולטפס מהמשבר החוצה בזמן ובדרך שלהם.
5. היו עירניים-
במידה וסימני המצוקה מחריפים ולא נראית הקלה לאורך זמן- כדאי לשקול פניה לגורם מקצועי.