קטגוריה: חרדות

יש מי שטועה לחשוב שרק אם נזרוק את עצמינו לסיטואציה שהכי מפחידה אותנו, נוכל להתגבר על הפחד. וזו טעות מהותית מכיוון שכשאנחנו מכריחים את עצמינו

כמה עיקופים אנחנו מוכנים לעשות כדי לא להרגיש רגשות שליליים. לא להרגיש שאני לא מספיק טוב לא להסתכן שלא יאהבו אותי. אז אנחנו משכנעים את

אכילה רגשית זה הפתרון שמאפשר לכסות על הצורך הרגשי שמציף ומרגיש בלתי נסבל. איך זה עובד? אנחנו מתמודדים עם נושא מסויים בחיים שבדרך כלל קשור

"התחושות שאני מרגישה, שייכות לילדה בתוכי שמתעוררת. היום אני במציאות אחרת, בה אני יכולה לדאוג לעצמי, בה אני יכולה להתמודד גם אם זה קשה עבורי

כשאנחנו עובדים על אירועי חיים שמשפיעים עלינו עד היום, הם תמיד מתחלקים לשלושה נושאים סכנה- "אני חסר אונים"- החיים שלי לא בטוחים, לא שמרו עלי,

חיה, הוא עצבני ולא יורד מהידיים, אני חושבת שכדאי שתגיעי" כך כתבה לי המטפלת ומיד ביטלתי הכל ויצאתי. בשניה שהוא ראה אותי, משהו מבפנים אצלו

לנשימה שלנו השפעה ישירה על סוג המחשבות שנחשוב- וזה לחלוטין פיזיולוגי. להסביר? מערכת העצבים שלנו, מחפשת בכל רגע נתון (גם עכשיו) סימנים כדי לדעת האם

אם כילדים, כשהרגשנו עצובים ההורים שלנו רצו איתנו לפתרונות כמו: "קחי שוקולד, בואי נעשה משהו כיף, אל תחשבי אל זה" ועוד – כנראה שלמדנו שכל

לפעמים כל מה שנשאר לנו לעשות זה להפסיק לדבר אל עצמינו בצורה מנמיכה. כבר דיברנו, טיפלנו, עבדנו על השברים אבל רק את התווית שהתהלכנו איתה

בקצרה: אם נשקיע את האנרגיה שלנו בתגובה למחשבה במקום במחשבה עצמה, יש סיכוי גבוה יותר שנרגיש בשליטה. באריכות: כמה פעמים קרה לכם שבדיוק כשהנחתם את