"התחושות שאני מרגישה, שייכות לילדה בתוכי שמתעוררת. היום אני במציאות אחרת, בה אני יכולה לדאוג לעצמי, בה אני יכולה להתמודד גם אם זה קשה עבורי
לקריאת הכתבהכשאנחנו עובדים על אירועי חיים שמשפיעים עלינו עד היום, הם תמיד מתחלקים לשלושה נושאים סכנה- "אני חסר אונים"- החיים שלי לא בטוחים, לא שמרו עלי,
לקריאת הכתבהחיה, הוא עצבני ולא יורד מהידיים, אני חושבת שכדאי שתגיעי" כך כתבה לי המטפלת ומיד ביטלתי הכל ויצאתי. בשניה שהוא ראה אותי, משהו מבפנים אצלו
לקריאת הכתבהלנשימה שלנו השפעה ישירה על סוג המחשבות שנחשוב- וזה לחלוטין פיזיולוגי. להסביר? מערכת העצבים שלנו, מחפשת בכל רגע נתון (גם עכשיו) סימנים כדי לדעת האם
לקריאת הכתבהאם כילדים, כשהרגשנו עצובים ההורים שלנו רצו איתנו לפתרונות כמו: "קחי שוקולד, בואי נעשה משהו כיף, אל תחשבי אל זה" ועוד – כנראה שלמדנו שכל
לקריאת הכתבהלפעמים כל מה שנשאר לנו לעשות זה להפסיק לדבר אל עצמינו בצורה מנמיכה. כבר דיברנו, טיפלנו, עבדנו על השברים אבל רק את התווית שהתהלכנו איתה
לקריאת הכתבהבקצרה: אם נשקיע את האנרגיה שלנו בתגובה למחשבה במקום במחשבה עצמה, יש סיכוי גבוה יותר שנרגיש בשליטה. באריכות: כמה פעמים קרה לכם שבדיוק כשהנחתם את
לקריאת הכתבההלוואי שהייתי לומדת את הטריק הזה קודם, איך לווסת את עצמי כשאני מוצפת, מעוצבנת או מבואסת ממש, הטריק הוא הטריק האהוב עלי, בעיקר כי הוא
לקריאת הכתבהמתי חמלה יכולה לאכזב ולהרגיז את הצד השני? כשהוא עוד לא בשלב לשמוע. — שירה רואה את חברה שלה מיכל מקבלת דוח מלא תיקונים חזרה
לקריאת הכתבההוא היה ילד האור זה שמביא נחת זה היה התפקיד שלו למרות שאף אחד לא דיבר על זה ככה. מגיל קטן הוא למד שצריך להביא
לקריאת הכתבה