קטגוריה: טיפול בטראומה

חיה, הוא עצבני ולא יורד מהידיים, אני חושבת שכדאי שתגיעי" כך כתבה לי המטפלת ומיד ביטלתי הכל ויצאתי. בשניה שהוא ראה אותי, משהו מבפנים אצלו

לנשימה שלנו השפעה ישירה על סוג המחשבות שנחשוב- וזה לחלוטין פיזיולוגי. להסביר? מערכת העצבים שלנו, מחפשת בכל רגע נתון (גם עכשיו) סימנים כדי לדעת האם

לפעמים כל מה שנשאר לנו לעשות זה להפסיק לדבר אל עצמינו בצורה מנמיכה. כבר דיברנו, טיפלנו, עבדנו על השברים אבל רק את התווית שהתהלכנו איתה

הלוואי שהייתי לומדת את הטריק הזה קודם, איך לווסת את עצמי כשאני מוצפת, מעוצבנת או מבואסת ממש, הטריק הוא הטריק האהוב עלי, בעיקר כי הוא

כמה אנחנו שונאים להיות חסרי אונים. אבל למה בעצם? הרי הרבה פעמים אנחנו בעצמנו נעדיף שמישהו אחר יקבל החלטות בשבילנו, אז במה זה שונה? בתחושה

היא כבר לא מקבלת ציונים טובים כמו פעם לא מצליחה להתרכז. בעיקר מעופפת, שקועה במחשבות. אין לה קיר לבעוט בו, וגם הרצפה לא יציבה. משפחתה

"שכבתי במיטה איזה שמונה שעות משתגעת מכאבים ואף אחד לא חשב להציע לי אפילו כוס מים". פגועה עד עמקי נשמתה, אחרי תאונת דרכים קשה. מתקשה

לא יוצאת מהמיטה. ונולד לה תינוק חדש אבל לא יוצאת מהמיטה וכמה היא חיכתה לו…. והיא רק מחכה שכבר ילך לישון שיתן לה שקט כי

"אני מעדיפה למות מאשר להיזכר בזה אין, אין סיכוי שאני יכולה להיזכר בזה שוב" היא אומרת. אישה חזקה, בת 34, גרושה עם שתי בנות. אוהבת

היא מוצאת חן בעיניו גם הצליח לכתוב לה הודעה אבל הגיע הזמן לדבר טלפונית והוא לא מסוגל להתמודד עם זה. נמאס לו זאת כבר הבחורה