מתי חמלה יכולה לאכזב ולהרגיז את הצד השני?

שירה רואה את חברה שלה מיכל מקבלת דוח מלא תיקונים חזרה מהבוס, והיא עצובה ממש.

שירה: רוצה לספר לי מה קורה?

מיכל: מתחילה לדמוע.

שירה? מה? מה קרה?

מיכל: לא מסוגלת לדבר. (בוכה)

שירה מחבקת אותה והן הולכות החוצה להתאוורר.

מיכל: אני יודעת כמה החברה עכשיו בלחץ לקראת סיום הפרוייקט, וכשאני זו שבגללה זה מתעכב אני מרגישה פשוט נורא.

שירה: (חמלה מוקדם מדי) הגזמת, זה יכול לקרות לכל אחד, מותר לך לטעות.

מיכל: זה לא קשור ללטעות, זה התחושה הזאת שאני מחבלת במאמצים של כולם..

שירה: אבל זה לא התפקיד שלך להיות אחראית שזה יסתיים בזמן, את משתדלת. זה לא מה שיגרום לחברה להצליח או ליפול

מיכל: עזבי שירה את לא מבינה .

—

מיכל זקוקה לאוורר את התחושות שלה בסביבה שיכולה להכיל אותם כעת בלי שום פרשנות.

חמלה היא גם סוג של פרשנות ובזמן שאנחנו מוצפים אין לנו יכולת להגיב לכך

מיכל מרגישה אשמה. זה כנראה מתחבר אצלה לעוד זמנים בהם הרגישה כך ואולי גם לאירועים הקשורים בהיסטוריה שלה כילדה ונערה.

מיכל זקוקה להבין מה היא מרגישה, למה היא מרגישה כך ומה מחזק אצלה את הדפוס המחשבתי המאשים והביקורתי.

רק אחרי שתוכל לזהות זאת ולהתחבר לכך, יגיע המקום גם לפרשנות חומלת.

—

לפני שאנחנו נוהגים בחמלה. אנחנו צריכים להקשיב. להיות שם. לעזור להבין מה מרגישים ולמה, ואולי גם איך העבר של מי שמולינו, קשור וגורם לו להרגיש כך.

רק אחרי זה, נוכל לעזור ולשנות דפוסים חשיבתיים והתנהגותיים, וגם את זה נוכל לעשות רק אם קיבלנו לכך הזמנה מפורשת.

מאחלת לנו שבוע מבורך מלא חמלה וטוב,

חיה ספוקויני.