להפריד בין פחד לסכנה- בזמני מלחמה

מצד אחד כל בום הוא טריגר, מצד שני גם משקף סכנת חיים אפשרית.

עוד לפני שאכתוב מה יכול לעזור, אני רוצה להזכיר שמותר לפחד. מותר לבכות. מותר להתבאס ולהתלונן!

הפחד בא לטובתינו. הוא מאפשר לנו להיות דרוכים ולהגיב היטב לסכנה. אם אתן מפחדות, זה סימן שאתן מגיבות היטב. ואין דרך "נורמלית" להגיב לאיום וסכנת חיים.

ועם זאת, מציעה 2 דרכים להקל מעט על התחושות הקשות. בעיקר עבור אלו שמרגישות כי הפחד מעוור אותן ומוציא אותן מאיזון.

בואו נזכור, הפחד טבעי אך מה ששונה הוא הכוח שלכן להתמודד.

לכן, נסו לא לתת לחוסר האונים מקום. הזכירו לפחד שכבר התמודדתן בעבר וגם הפעם אתן במקום בטוח.

וכדי להתפקס, ולא לאפשר לפחד ולסכנה להתבלבל בינהם, אני ממליצה לכתוב על דף 2 משפטים שיהוו עוגן מחזק כמו

"אני יכולה להתמודד"

"מותר לי לפחד אבל אני מוגנת".

ולאחר מכן להסיח את הדעת בכל דרך אפשרית מתחושת הסכנה.

—

ההצעה השנייה שלי, היא לפרוק את האנרגיה של הפחד.

בזמן האזעקה, כשמחכים לבום,כדאי להזיז את הגוף. לשיר, לרקוד, לקפוץ כולם מחובקים.

לעשות כל דבר ובלבד שהגוף קצת ינוע.

בזמן חרדה, הגוף מלא אדרנלין שמטרתו לאפשר לנו להילחם או לברוח.

כשאנו קופאים במקלט ומכווצים, האנרגיה של הפחד נתקעת בגוף ומעמיסה מכיוון ולא יכולה להשתחרר.

לכן, נסו להניע את הגוף בכל דרך שנוחה לכן. לרוב תתרחש מעט הקלה גופנית ונפשית, גם באותו רגע וגם לאורך זמן.