התמודדות עם כעס

כשאנחנו סובלים מהתפרצויות זעם, אנחנו מרגישים חסרי אונים מול עוצמת הכעס,

מה שאנחנו מפספסים זה את היכולת לעבוד עם הרגשות השליליים שהובילו לכעס, כשהם עוד קטנים ולא נחווים כהצפה.

איך זה עובד?

כל אחד מאיתנו נולד עם מיכל הכלה בגודל מסויים (גנטית) שמאפשר לו את הקיבולת בתוכה יוכל לחוות רגשות שונים ולנהל אותם מבלי להגיע להצפה.

אותו מיכל, מתריע לנו על הרגשות השונים שנכנסים לתוכו- על פי עוצמתם.

אם אנחנו מזהים את הסימנים הגופניים והרגשיים המתלווים לכך, ומווסתים את עצמינו דרך עבודה עם הגוף והמחשבה, המיכל יצרוקן ונוכל לבחור את הדרך בה נרצה להגיב בצורה שקולה.

אך כשאנחנו מתעלמים מהסימנים ולא מזהים ומאשרים את מה שאנחנו מרגישים בצורת:

"שטויות" "זה לא מפריע לי" "הכל טוב" ועוד-

המיכל ממשיך להתמלא וכשהוא עולה על גדותיו, הוא מציף אותנו בבום ואנחנו מרגישים חסרי שליטה.

בשלב זה, המח נכנס למקום הישרדותי, המח הקוגנטיבי שאחראי על העצירה והויסות, לא מקבל מספיק אנרגיה, ולכן נשאר לנו לבחור רק בדפוסי התנהגות קשים כגון צעקות, מילים לא יפות או מכות.

אחת מהדרכים לעבוד על ההצפה נקראת עשן ד"ק ובה אנו משתמשים כשהמיכל מתמלא עד חציו ולא יותר מכך ברגשות שליליים-

ע- עצרו

ש-כווצו את השרירים חזק והרפו

נ- קחו 3 נשימות עמוקות

ד- דמיינו מקום בטוח בו אתם מרגישים שלווים

ק- קדימה לבחירת התגובה שתרצו לנקוט בה ותקדם אתכם למטרות שלכם.

—

כשאנחנו מתאמנים על מיומנויות ויסות כשהמיכל עוד חצי ריק אנחנו

א. מוצאים את הדרכים שמרגיעות אותנו

ב. מסגלים דפוסי התנהגות וחשיבה מותאמים יותר עבורונו

ג. מרחיבים את גודל המיכל ההכלה (כן, אפשר להרחיב אותו) כדי להיות מסוגלים להתמודד עם יותר ויותר מצבים מורכבים, מבלי להגיע להצפה.

במצב כזה, אנחנו יותר רגועים, מרגישים יותר בשליטה ומסוגלים להגיב בצורה שקולה ומאוזנת.

מאחלת יום רגוע ושקט,

חיה ספוקויני.