בחרדה חברתית- התגובה הפוטנציאלית של הסביבה לחלקים ה"פגומים" שבי מעוררת חרדה ופחד והמחשבה היא הרבה פעמים של הימנעות וריצוי:
"הרצון של האחר תמיד יותר חשוב משלי"
"כשאני עושה מה שאני רוצה אני מאכזב, אני מרגיש אשם".
הרווח הוא ההקלה שהוא מרוויח כשהוא לא צריך להיחשף, אבל המחיר הגבוה- הוא בקושי לממש את עצמי כמו שהייתי רוצה ויכול לחיות והמחיר של הדימוי והביטחון העצמי.
בעבודה עם חרדה חברתית, אנחנו לומדים לאט לאט להתקרב לעצמינו, ללמוד מי זו הדמות שנמנענו ממנה שנים –
מה הרצונות שלנו, מה התשוקות שלנו, מה נעים עבורינו ומה נרצה להרחיק מהחיים שלנו, בלי לקחת בחשבון ציפיות של אחרים, בלי להכניס את המחשבה- ואיך יגיבו.
כשאנחנו מבינים את הפער בין מי שאנחנו לבין מי שהיינו רוצים באמת להיות- עולה המוטיבציה, להתחיל לקבל את עצמינו כמו שאנחנו. להכיר בכוחות לצד המגרעות ולהסכים לראות אותם יחד כשלם ולא מושלם.
בשלב זה, כשאנחנו יכולים לראות את עצמינו בעיניים טובות וחומלות, נוכל גם להתחיל לאט לאט ובהדרגתיות לאפשר לסביבה לראות אותנו, כמו שאנחנו באמת
וכאן יגיע המקום בו נוכל להתחיל לעבוד על החרדה.
—
בחרדה חברתית לעומת חרדות אחרות-
יש בנייה שלמה של זהות, של דפוסי חשיבה והתנהגות שליליים וביקורתיים המושרשים מגיל צעיר
ולכן העבודה איתה לוקחת יותר זמן ונעשית בצורה עמוקה יותר.
אבל כשאנחנו מצליחים להתחבר לעצמינו מחדש ולקבל את עצמינו כמו שאנחנו באמת,
אנחנו מרוויחים את היכולת לחיות את החיים שבחרנו לעצמינו, עבור עצמינו וזו המתנה הכי גדולה שאפשר לתת.
לחיים אמיצים ומשמעותיים,
חיה ספוקויני
צ'וגיאם טרונגפה
"מתחת לפחדים שלנו ניתן למצוא את העצב...
זו תחילת הדרך להשתחרר מהם."