רווחה נפשית (מתוך תיאוריית הצרכים)

אני רוצה לנסות לענות על זה כאן,

כי אנשים משקיעים ברווחה הנפשית שלהם כל הזמן.

כשאנחנו עייפים אנחנו מתפנקים בגלידה.

כשאנחנו עצובים, אנחנו יוצאים לשופינג.

כשאין אויר, מזמינים חופשה.

כשמשעמם וחד גווני, משפצים את הבית.

—

אברהם מאסלו, פסיכולוג, חקר במשך שנים את הגורמים למוטיבציה בקרב בני אדם ומצא כי אדם צריך לדאוג קודם כל לצרכיו הפיזיים, לביטחון הפיזי, למשפחה ולחברים-עד שיוכל לקבל מוטיבציה להגשים צרכים כמו איכות חיים, רווחה ומשמעות.

כלומר, על פי התיאורייה שפיתח ( תיאוריית הצרכים), הנטייה הטבעית שלנו, גם כשהקושי הוא נפשי, היא לנסות למלא את הצרכים בתחתית הפרמידה ולבדוק מה חסר לנו קודם כל שם.

אז מתי נגיע לטיפול?

כשכבר ניסינו לא מעט ואין התקדמות לאורך זמן, אין הקלה

—

אז גלידה זה אחלה וגם ספורט יכול מאד לעזור אבל אם משהו לא עובד לנו בנפש, עדיף להתחיל לטפל קודם כל בה.

"אני יוצא לחופש ולא מרגיש בחופש" אמר לי פעם חבר קרוב. " לא מצליח לשחרר ולהנות עד הסוף גם כשאני שם"

כדאי למצוא את האומץ

כדי להילחם בשדים הכי גדולים.

להתמודד, לכאוב, להסכים להרגיש רגשות שאנחנו מתחמקים מהם שנים.

להוציא כוחות נפשיים- כדי להרוויח רווחה נפשית.

—

כשאנחנו מרחיבים את היכולת להרגיש רגשות קשים, מתפנה גם מקום לרגשות חיוביים-

להכרה בכוחות הגדולים שיש בנו ולא ידענו על קיומם, להבנה כי אנחנו יכולים הרבה יותר ולמוטיבציה להמשיך להתפתח.