זאת אשמתי! היא מתחילה לבכות…
"הלכתי כבר לכמה מטפלים,
כולם אומרים לי שהכל תלוי בי
ושרק אני יכולה לעזור לעצמי…
אז למה אני לא מצליחה לצאת מהמיטה?
למה אני היחידה שלא עושה שום דבר?
אני אשמה שאני בדיכאון
וכלום כבר לא יכול לעזור לי.."
הלב שלי נשבר לרסיסים
הרי זה חוסר הבנה בסיסי
של מה זאת המחלה הארורה הזאת-
להיות בדיכאון
אם באמת היה לה אפשרות לצאת מהמיטה
חושבים שהיא לא היתה מנסה לצאת?
הכל דורש ממנה מאמצים גדולים
כל פעולה קטנה מעייפת כאילו עבדה בפרך שמונה שעות.
היא רק רוצה לישון
אבל לא מצליחה לישון
רק רוצה לנוח
ואין לה מנוחה בכלל..
—
בזמן דיכאון, עלינו לעזור לאדם הסובל
להבין קודם כל שזה לא אשמתו
שהוא חולה.
כמו כל מחלה גם למחלה הזו ישנה לרוב תרופה, אבל לוקח זמן להחלים ממנה.*
רגשות האשמה שסחבה עימה
לא איפשרו לה לחמול על עצמה
להבין שהיא קורבן.
ברגע שהיא הבינה שזו בדיוק המחלה
היה לה קל יותר לשתף איתי פעולה
לעשות כל פעם עוד צעד קטן
ולהילחם עליו
עד שהוא היה בר הישג.
כמה קל להיות שיפוטי כלפי אחרים
ואין לנו מושג לכמה נזק זה גורם.
—
*ישנם אנשים הסובלים מדיכאון כרוני, אך השאיפה היא להגיע בתוך המחלה לתקופות ארוכות של רמיסיה(נסיגה).
צ'וגיאם טרונגפה
"מתחת לפחדים שלנו ניתן למצוא את העצב...
זו תחילת הדרך להשתחרר מהם."
