קטגוריה: מיומנויות קוגנטיביות התנהגותיות

"אני דפוקה. באמת. אני ממש לא משהו כמו שכולם חושבים האמת היא שאני הרבה פחות מזה, כולם חושבים עלי שאני כזאת מקסימה וטובה.. אם רק

הודאות שווה לנו פי אלף מאשר חוסר הודאות, גם אם היא תכאיב לנו מאד. אנחנו לא אוהבים להיות לא בשליטה. למעשה, אנחנו מוכנים לעשות הרבה

אנשים מרצים הם אנשים שאכפת להם מעצמם הם גם בדרך כלל אוהבים את עצמם והיו שמחים לשים את עצמם ראשונים — לא, לא התבלבלתי אני

רוב האנשים מתבלבלים ומאמינים שאם אני מרגישה משהו או חושבת משהו סימן שזה אמיתי וזו גם לצערי אחת הטעויות הגדולות שעושות לך הרבה רעש וצער

להפריד בין פחד לסכנה(!) בזמנים כאלה של לחימה, הטראומה והחרדה יכולה להתערבב עם הסכנה האמיתית המיידית שמביאה עימה האזעקה. מצד אחד כל בום הוא טריגר,

איך מתמודדים עם טריגרים בצורה מיטבית: קודם נתחיל מלהבין שטריגר, הופך לטריגר משתי סיבות: האחת היא כי למדנו לייחס לו משמעות והשניה היא כי לימדו

איפה למדנו להיות כל כך קשים כלפי עצמינו? כשמשהו נשפך ומיד כעסו עלינו כשציפו שנעשה משהו וכעסו שזה לא היה בדיוק כמו שרצו. כשהסבירו לנו

יש מי שטועה לחשוב שרק אם נזרוק את עצמינו לסיטואציה שהכי מפחידה אותנו, נוכל להתגבר על הפחד. וזו טעות מהותית מכיוון שכשאנחנו מכריחים את עצמינו

אכילה רגשית זה הפתרון שמאפשר לכסות על הצורך הרגשי שמציף ומרגיש בלתי נסבל. איך זה עובד? אנחנו מתמודדים עם נושא מסויים בחיים שבדרך כלל קשור

"התחושות שאני מרגישה, שייכות לילדה בתוכי שמתעוררת. היום אני במציאות אחרת, בה אני יכולה לדאוג לעצמי, בה אני יכולה להתמודד גם אם זה קשה עבורי