איך נוכל לזהות אילו חוויות מן העבר משפיעות עלינו גם היום?

כשאנחנו עובדים על אירועי חיים שמשפיעים עלינו עד היום,
הם תמיד מתחלקים לשלושה נושאים
♦ סכנה– "אני חסר אונים"- 
החיים שלי לא בטוחים, לא שמרו עלי, עברתי אירוע מסכן חיים, אירועים רפואיים ועוד.

♦ שליטה– "אני חסר שליטה"- 
הרגשתי שאני לא יכול להישען אחורה באמת על הדמויות המשמעותיות בחיי.
למדתי שאני יכול לסמוך בעיקר על עצמי ולכן אסור לי לערער את היציבות והבטחון ואני חייב תמיד להיות בשליטה.

♦ ערךעצמי– "אני לא מספיק טוב, אני פגום, אני לא שווה, לא אהוב"
בדרך כלל נובע מתחושה של אכזבה, איכזבתי את האחרים, אכזבתי את עצמי
צחקו עלי לא פעם כש..
שמתי לב שלכולם קל ולי הרבה יותר קשה..
—

לרוב, המחשבות השליליות שעולות לנו סביב אירועי החיים שלנו, יישענו על הלמידה שלנו את העולם מגיל קטן,
ולכן גם באירועים מובהקים של סכנה, כמו תאונת דרכים, לידה קשה או פיגוע-
בהם ברור לנו שנצא עם התחושה שהעולם לא בטוח, יכולה לעלות בכלל מצוקה הקשורה לערך עצמי.
איך זה עובד? הנה דוגמא..

ליאורה בת 35, עברה תאונת דרכים חזיתית כאשר שלושת ילדיה ברכב.
שלושתם יצאו ללא פגע, אך בעקבות תסמיני חרדה ומצבי רוח משתנים, היא פנתה לטיפול.
"ליאורה" אני שואלת, "כשאת מעלה כעת את האירוע בזכרונך, מה המחשבה השלילית שעולה לך על עצמך?"
(בשלב זה היינו מצפים לתשובה כמו: אני בסכנה, הילדים בסכנה או אני חסרת אונים)
אבל היא ענתה: "אני אמא גרועה" כי לא נהגתי מספיק בזהירות כשהם באוטו.
—
הערך העצמי הפגוע העולה מתוך התשובה שלה, יושב אצלה על אירועי חיים שונים שנבנו סביב התחושה שהיא לא מספיק טובה
ואחד הפחדים הכי גדולים שלה היו שבגלל זה, תגדל את ילדיה בצורה לא מספיק טובה שתפגע בהם חלילה.
אותם פחדים סביב האימהות שלה והרצון להיות אמא טובה מספיק, עלו בשיחת המשך סביב נושאים נוספים
והפחד "שאדפוק אותם איכשהו" נבע לחלוטין מתוך החוויה האישית שלה כילדה.
לכן, למרות שהיתה בתאונה עדות ברורה של סכנה לילדים, מה שהעלה אצלה את המצוקה היה הערך העצמי הנמוך 
ועם התחושה הזו, היא גם נשארה אחרי.
למה זה חשוב?
—
כי היכולת שלנו לזהות, מהו הנרטיב- סיפור החיים איתו אנחנו מסתובבים לאורך החיים שלנו
מאפשרת לנו לעבוד עם עצמינו- להבין מתי אלו המשקפיים שמעוותות לנו את המציאות- בעקבות חוויות שחווינו בעבר
ומתי זוהי המציאות כפי שהיא
ובעקבות כך להרגיש יותר בשליטה והבנה עם מה אנו מתמודדים כעת.
ליאורה, כדוגמא, יכלה לזהות את המחשבה – "איזה מן אמא את" כמחשבה שלילית שחוזרת על עצמה,
וכשהיא שמה לב שהיא מגיעה, יכלה לזהות אותה ולהגיד: "זוהי מחשבה מהעבר, היא אינה קשורה לליאורה של היום" ולהמשיך הלאה. 
כך, התאפשר לה לשים לב יותר לכל הצעדים היפים שהיא עושה עם הילדים, לכל הרגעים הקטנים בהם היא משקיעה ומכוונת אותם בצורה חיובית
ולהתחיל לבנות מחדש נרטיב של "אני טובה, וראויה להיות אמא".
לנרטיב של חיינו- משמעות עצומה
כשאנחנו מבינים את הנרטיב, אנחנו לא מאפשרים לו יותר לשלוט בנו ללא ידיעתינו
אנחנו מקבלים את המושכות לפרשנות שלנו על ההוה והעתיד חזרה ליידים
ויכולים להחליט, מה מתוך הנרטיב שבנינו, נרצה להשאיר בחיים שלנו
ולאיזה מחשבות והתנהגויות- אין יותר צורך.
מאחלת שבוע נפלא,
ולחיים אמיצים ומשמעותיים,
חיה ספוקויני.

צ'וגיאם טרונגפה

"מתחת לפחדים שלנו ניתן למצוא את העצב...
זו תחילת הדרך להשתחרר מהם."

למידע נוסף