כשאנחנו עובדים על אירועי חיים שמשפיעים עלינו עד היום, הם תמיד מתחלקים לשלושה נושאים
סכנה- "אני חסר אונים"- החיים שלי לא בטוחים, לא שמרו עלי, עברתי אירוע מסכן חיים, אירועים רפואיים ועוד.
שליטה- "אני חסר שליטה"- הרגשתי שאני לא יכול להישען אחורה באמת על הדמויות המשמעותיות בחיי. למדתי שאני יכול לסמוך בעיקר על עצמי ולכן אסור לי לערער את היציבות והבטחון ואני חייב תמיד להיות בשליטה.
ערך עצמי- "אני לא מספיק טוב, אני פגום, אני לא שווה, לא אהוב"
—
לרוב, המחשבות השליליות שעולות לנו סביב אירועי החיים שלנו, יישענו על הלמידה שלנו את העולם מגיל קטן, ולכן גם באירועים מובהקים של סכנה, יכולה לעלות מצוקה הקשורה בכלל לערך עצמי.
למשל, ליאורה (בדוי) בת 35, עברה תאונת דרכים חזיתית כאשר שלושת ילדיה ברכב. שלושתם יצאו ללא פגע, אך בעקבות תסמיני חרדה ומצבי רוח משתנים, פנתה לטיפול.
"ליאורה" אני שואלת, "כשאת מעלה כעת את האירוע בזכרונך, מה המחשבה השלילית שעולה לך על עצמך?"
(בשלב זה היינו מצפים לתשובה כמו: אני בסכנה, הילדים בסכנה או אני חסרת אונים)
אבל היא ענתה:
"אני אמא גרועה" כי לא נהגתי מספיק בזהירות כשהם באוטו.
—
הערך העצמי הפגוע, יושב אצלה על אירועי חיים שונים שנבנו סביב התחושה שהיא לא מספיק טובה ואחד הפחדים הכי גדולים שלה היו שבגלל זה, תגדל את ילדיה בצורה לא מספיק טובה שתפגע בהם חלילה.
לכן, למרות שיש מימד ברור של סכנה לילדים, מה שמעלה אצלה את המצוקה זה הערך העצמי הנמוך.
—
כשאנחנו מבינים את הנרטיב- סיפור החיים שבנינו לעצמינו לאורך החיים- אנחנו מבינים את זוית הראיה- המשקפיים- שדרכם אנו רואים את העולם.
וכשאנו מזהים זאת, אנחנו יכולים לאט לאט לעבוד על אותם המשקפיים. לבדוק מה מהתפקיד שלהם בחיים נרצה להשאיר ובמה אין לנו צורך יותר
ומתוך כך לבנות לעצמינו משקפיים חדשות שיתאימו לנו יותר.
צ'וגיאם טרונגפה
"מתחת לפחדים שלנו ניתן למצוא את העצב...
זו תחילת הדרך להשתחרר מהם."
