להקשיב מבלי לחלק עצות

"בתקופה הכי קשה, התקשרתי לחברים לקבל הקשבה וקיבלתי עצות. אז הבנתי שעדיף לקבל עצות מאיש טיפול, אבל שם קיבלתי בעיקר אוזן קשבת" ( stutz-נטפליקס)

—

כשהבן אדם מולינו חסר אונים, אחוזים גבוהים מהאנרגיה והמחשבות שלו טרודים בהתמודדויות היומיומיות- ובנסיון שלו לשרוד את התקופה הקשה שעוברת עליו.

כשאנחנו מייעצים לו לעשות פעולות נוספות שייתכן ויעזרו לו, אך כרגע דורשות אנרגיה שאין לו, הוא נשאר בתחושה בודדה עוד יותר, ואף בתחושת אשמה: "למה אני לא עוזר לעצמי?"

—

הקשבה היא היכולת שלנו להכיל את חוסר האונים של האחר, לכבד את זה שהוא לא מסוגל ולהקשיב מבלי לשפוט (ו-וואו זה קשה, במיוחד אם זה אדם קרוב)

במצב כזה, אנחנו מאפשרים למיכל שלו קצת להתרוקן, עד למצב שבו ההצפה יורדת והוא יכול נוירולוגית, לחזור לחשוב בהגיון ולהשתמש בפתרונות שהוא כבר הבין שיכולים לעזור.

—

—

יש זמן כזה, שכל מה שנדרש מאיתנו זה הקשבה. בטלפון, בשיח פנים אל פנים- להיות מסוגלים לתקף את התחושות הקשות, להזכיר שמותר להרגיש ככה.

במצב כזה, נוכל לעזור לקרובים שלנו באמת, להרגיש שהם לא לבד, להסכים להישען ולאסוף את הכוחות שהם זקוקים להם, כדי לקום ולהתמודד לכשיוכלו.

לא פשוט לעזור, אבל אין יותר מספק ומשמעותי מזה.