כמה עיקופים אנחנו מוכנים לעשות כדי לא להרגיש רגשות שליליים.

אז אנחנו משכנעים את עצמינו להישאר בעבודה הנוכחית (מהפחד לא להצליח להתקבל)

מחפשים בן זוג אחר (הם אף פעם לא מעריכים אותי, תמיד בסוף אני מובנת מאליו)

או עושים שוב ושוב דברים שלא מתאימים לנו (בשביל לא להסתכן שלא יאהבו אותנו או יעריכו אותנו פחות)

אבל אז מגיע האבסורד שככל שאנחנו בורחים ונמנעים, זה מאיים עלינו יותר ויותר.

ואנחנו מתחילים לשלם בצמצום איכות החיים שלנו לטובת אותה בריחה.

למה זה קורה?

כי המח שלנו מורכב בצורה כזו שזיכרונות שנחוו עבורינו קשים- מגיעים למערכת העיבוד מוצפים בידע, תחושות, רגשות ומחשבות שלנו- והמח שלא יודע מה לעשות איתם, פשוט משאיר אותם בצד.

אבל אותו זיכרון לא מעובד שנחווה עבורינו קשוח-יעשה הכל כדי למצוא את דרכו חזרה למערכת העיבוד ולכן ימשיך לחפש את הטריגרים שיגרמו לכם להתייחס אליו.

תברחו בזוגיות, זה יגיע מול חברים, תברחו מחברים זה יגיע אליכם בלילה כשתנסו ללכת לישון

אז מה הפתרון?

למצוא את הדרך לחזק את עצמינו מספיק כדי שנוכל לעמוד מולו ולהתמודד.

כשאנחנו מסכימים ללמוד את השיעור ובדרך שמתאימה לנו להרגיש את הרגשות, להסכים גם לכאוב, לפחד או להתבייש,

אנחנו עוזרים למח שלנו לעבד את האירועים שקשים לנו, להיפטר מהרגלים שמפריעים לנו בחיים ואז אנחנו משוחררים לחיות כמו שאנחנו רוצים וכמו שמגיע לנו לחיות

עד השיעור הבא.