הפחד מהפחד- בזמן חרדה

חרדה היא חוויה נוראית והיא מונה בתוכה אין ספור התמודדויות.

בפוסט הזה אני רוצה להתמקד בפחד מהפחד- שמגביל ומטריד הרבה מעבר להתקף עצמו.

—

"אני מהלילה כבר חושב על מחר, על הרגע שזה יתחיל ואני אהיה בהיסטריה.

אני לא ישן, מנסה להרגיע את עצמי

ולמחרת אין שום התקף, רק חוסר שינה ועייפות קשה.."

—

כשאנחנו חווים חרדה, נקודת המוצא שלנו צריכה להיות שאין לנו שום אפשרות לשלוט אם יגיע התקף חרדה.

החרדה מגיעה מהאזור הרגשי וההישרדותי של המח בעקבות אירועים שחווינו שלאחריהם המח החל לקטלג מצבים מסויימים כמסוכנים ללא סיבה.

עם האזורים האלה במח, אין לנו אפשרות לשוחח. הם לא מחשבתיים וידידותיים כמו החלק הקוגנטיבי שלנו. הם הישרדותיים ויש להן מטרה אחת. להבטיח את שלומינו תחת איום.

לכן לנסות לשלוט מתי החרדה תגיע זה כמו לנסות לשלוט מתי השמש תזרח..

כלומר, לא בשליטתנו.

אז על מה נוכל לשלוט? על ההחלטה שהחרדה לא תנהל אותנו..

—

אחד הכוחות המשמעותיים של אנשים שחווים התקפים, זה עצם הזכרון שהם כבר עברו לא מעט כאלה.

המח מזהיר אותנו שנרוץ לבקש עזרה, שנחזור הביתה, שנימנע מכל טריגר שמסומן אצלו כאיום. לכן הוא מציף אותנו בפחד, חוסר אונים ונסיון להבין שעלינו לפעול במהירות כדי לשרוד את הסיטואציה.

כשאנחנו מפרשים את התחושות הקשות כמסוכנות וחוסר האונים שזה יקרה כשאהיה לבד, שאתפרק ולא אוכל לקבל עזרה, הפחד שזה יקרה ומה יחשבו עלי..

הוא זה שגורם לנו לעשות הכל כדי להבטיח שזה לא יקרה שוב פעם.

אבל אני כאן כדי להזכיר את מה שהמח שוכח לספר לנו.

שכל פעם שעברנו התקף, בעצם התמודדנו איתו, שרדנו כדי לספר ושבסופו- לא קרה לנו דבר.

"זאב זאב…" אבל לא היתה שום סכנה .

אז תגידו

"אבל היה נורא, זה סבל מטורף!!"

זה נכון.

אבל הבחירה שלנו תהיה אם ניתן לדקות או לשעות בהן סבלנו, להמשיך לנהל לנו את שאר היום והשבוע..

—

כשאנחנו מסמנים למח, שהחרדה תעשה מה שהיא רוצה ואנחנו את מה שאנחנו רוצים, מתוך אמונה שאם נגיע לגשר, נוכל להתמודד איתו,

אנחנו עוזרים למח להתחיל לנתק את הקשר בין הטריגרים בהווה לאיום וסכנה

וגם מקצרים משמעותית את זמן ההתקף.

—

לכן, אני מציעה לתרגל את המחשבה:

זה לא משנה אם יגיע התקף.

אם יגיע, אתמודד איתו.

כך שהוא יעשה מה שהוא רוצה לעשות,

אבל גם אני יעשה ואחיה את חיי כמו שאני רוצה!