אכילה רגשית זה רק פתרון

איך זה עובד?

אנחנו מתמודדים עם נושא מסויים בחיים שבדרך כלל קשור בבטחון או בחוסר אונים. (אני עייפה, אני לא אוכל לעמוד במה שמצפה לי, אני מרגישה לא בשליטה)

התחושה הקשה, מהווה עבורינו טריגר לזמנים בהם הרגשנו את חוסר האונים בצורה בלתי נסבלת

וכעת אותם זכרונות שחווינו נכנסים למערכת העיבוד והופכים את תחושת חוסר האונים לבלתי נסבלת בדיוק כמו אז.

(זה מה שאנשים קוראים לו "בור בבטן" חור שחור" ועוד)

—

ואז אנחנו אוכלים.

האכילה (של סוכרים ופחמימות) מאפשרת לנו להשרות בגוף תחושה של כח ואנרגיה המייצרת עבורנו בטחון

וכאב הבטן שמגיע אחרי אותה האכילה, ממסך את התחושות הקשות שצפו, ומפנה את תשומת ליבנו לכאב אחר, נסבל יותר.

—

מה הפתרון?

לא דיאטה.

מכיוון וברגע שלא טיפלנו במקור לאותם טריגרים ולא סיגלנו פתרונות יעילים יותר להתמודדות עם אותו צורך רגשי,

שום הגיון של מה צריך לאכול, איך מתי וכמה לא יעזרו.

כי בזמנים כאלה , ההגיון לא מקבל מספיק אנרגיה והצורך חזק פי כמה.

—

מה כן?

לזהות מתי התחילה האכילה הרגשית (והאם קדם לה אירוע מסויים),

לזהות את הטריגרים שמייצרים צורך באכילה

ולטפל במקור שמביא להצפה כדי שנוכל לסגל פתרונות יעילים יותר להתמודדות עם אותו צורך רגשי.