איך נראה עיבוד זכרון EMDR והשפעתו על חיינו

בשלב הזה אני שמה לב לכעס שעולה. שפת הגוף שלה משדרת פגיעות, בושה.

"למה את שמה לב?" אני שואלת, אחרי סט נוסף של עיבוד.

"אני עכשיו מבינה שכל השנים האלה, אני מרגישה לא בסדר

בלי שום קשר למי שאני. מבחוץ, אני המוצלחת, שכולם בטוחים שהכל פשוט לה

מבפנים אני מרגישה תמיד לא מספיק אהובה והפער הזה ממש קשה לי.

אנחנו ממשיכות מסט לסט, ואז אני רואה שמתחילות לעלות דמעות.

דמעות זה סימן עבורי שהגוף פורק כאב, ומשהו בחוויה אצלה מתחיל להשתנות.

"עצוב לי בעיקר כי זה לא מגיע לי.

אני מוצלחת. תמיד הייתי. זה פשוט היא שלא ראתה את זה אף פעם"..

אנחנו ממשיכות לסט נוסף ופתאום היא צוחקת. הצחוק שלה מדבק וגורם לי לחייך בציפייה..

"אני פתאום קולטת למה אני כל הזמן רוצה שיראו כמה הדברים שאני עושה מיוחדים,

תמיד אני מדגישה, כמה הרעיונות שלי מוצלחים. כמו רוצה שיגידו לעצמם, איזה מזל שאני יחד איתם..

תמיד תירצתי את זה במשפט 'אם אין אני לי מי יחמיא לי'..

עכשיו אני מבינה. זה היה או זה או שאני אתרסק.

העדפתי לחזק את עצמי.

—

בטיפול EMDR, אנחנו לא משנים זכרונות. אבל הזכרונות הופכים להיות גמישים מכמה כיוונים.

החוויה החד מימדית, שנצרבה עבור ב' בת ה39 ב: "אני לא מספיק טובה ולכן לא מספיק אהובה".

הופכת אט אט ל- "אני בסדר. אני טובה. זאת אמא שלי שיש לה את המגבלה הרגשית לראות אותי. זאת מגבלה שקשורה רק אליה".

ההבנה הזאת, שמגיעה בתהליך עמוק ויסודי, מתוכה, מבפנים, מאפשרת לה את השינוי.

את השחרור סופסוף מהתחושה שהיא לא אהובה.

וההבנה הזאת, גם מאפשרת להן, אט אט להתקרב חזרה.

כי זה כבר הרבה פחות כואב שאמא לא תמיד רואה.