איך מתמודדים עם טריגרים בצורה מיטבית:

קודם נתחיל מלהבין שטריגר, הופך לטריגר משתי סיבות:

האחת היא כי למדנו לייחס לו משמעות

והשניה היא כי לימדו אותנו שזהו טריגר.

לדוג'

עבור שיר, בת 35, כל איחור במחזור הופך לטריגר. כבר יום יומיים לפני שהיא צריכה לקבל אותו, היא מוצאת את עצמה דרוכה, עצבנית, אוכלת הרבה מתוקים ובמידה והוא מאחר היא מתקשה להירדם בלילה.

בעברה, נכנסה שיר להריון לא רצוי בעודה מטפלת בתינוק בן חודשיים, שאחריו נכנסה לדיכאון אחרי לידה.

לכן מבחינתה כל איחור מסמל סכנה ואיבוד שליטה.

לעומתה, יעל, בת 42, חייבת תמיד לבדוק שכל החלונות סגורים לפני שהולכת לישון מבלי להבין מדוע.

בשיחה אנחנו מבינות כי מגיל צעיר ראתה את אמא סוגרת את החלונות מדי לילה ולכן סגירת החלונות מתקשרת עבורה לביטחון.

אז כעת, למרות שיעל לא יודעת למה אמא שלה עשתה זאת, היא מרגישה שאינה יכולה להירדם בלי לוודא שהכל סגור. כל חלון פתוח מפר את תחושת הבטחון.

—

טריגר, זה סימן.

סימן שנכנס זיכרון כלשהו לתוך מערכת הזכרונות שלנו ומעורר אותו כאילו הוא קורה ממש עכשיו למרות שמזמן עבר ונגמר.

הזיכרון שנשאר גולמי מכיוון ונחווה עבורינו כעוצמתי (מוקדם מדי, מהר מדי, חזק מדי) מחפש את הטריגר כדי להיכנס חזרה למערכת העיבוד ולנסות הפעם להיות מעובד ולהשתחרר למחסן הזכרונות לטווח הארוך

אך מאיזושהי סיבה הוא לא מצליח

ולכן שוב ושוב נכנס ושוב ושוב יוצא כאילו לא נכנס מעולם.

אנחנו שיושבים בספה בבית, ברוגע ובשלווה, לא מבינים,

איך זה יכול להיות שפתאום אנחנו עצבניים, דרוכים או מאד עצובים.

ולכן מחפשים סיבה בהווה שתסביר זאת.

(זה בטח בגלל שאני רואה סרט במקום לעבוד, זה בטח בגלל שלא אכלתי היום וכו')

אותו פירוש שפירשנו הופך גם הוא לטריגר לאותה תחושה ומאותו הרגע אנחנו נדרכים לקראתו גם. (תמיד להחזיק משהו מתוק בתיק כדי שלא אהיה רעבה)

וכך מתחיל מעגל שלא נגמר. של טריגר, הימנעויות, וסדינים אדומים שמתעופפים לכל עבר.

—

אז מה עושים?

א. מזהים.

שניה לפני שאנחנו רצים לפעול בדרך בה אנו רגילים אני מזמינה אתכם להסכים להרגיש ממש לשניה, איזה רגש עולה? עצב? כעס? פחד?

והיכן זה בגוף?

ב. מתי הוא מופיע?

בכל בוקר חופשי שאין לי עבודה.

בכל פעם שמישהו מחמיא על איך שרזיתי.

תמיד כשאני לא ישנה טובה בלילה.

כשאנחנו מזהים מתי הוא מגיע, יש לנו אפשרות לעבוד איתו בצורה טובה יותר. כי אנחנו מבינים שזהו טריגר ולא זקוקים לפרשנות בהווה מדוע הוא מגיע.

ג. חשיפה.

לחשוף את עצמינו מתוך בחירה.

לבחירה יש מרכיב חשוב פה, מכיוון ואם לא בחרנו בזאת, אנו חשים חסרי אונים מול אותן תחושות קשות ובעצם מחזקים את הצער והכאב המתקשרים אצלינו לטריגר

כשאנו מחליטים שדי. זהו. איננו רוצים לתת לאותו טריגר להמשיך להשפיע על חיינו, ניתן להתחיל לחשוף את עצמינו בקטנה לאותו טריגר. (למשל ללכת החוצה לעשר דק' בלי משהו מתוק בתיק) ולהסכים להרגיש את התחושה הלא טובה מבחי להיבהל ממנה ומבלי להשקיע בה מחשבה.

ד. בזמן החשיפה- הגוף יגיב, הרגש יגיב.

אבל המחשבות נתונות לנו.

תזכירו לעצמיכם שמה שאתם מרגישים קשור בעבר ולא בהווה. ולכן הגוף יעשה מה שהוא רוצה אבל אתם תתעסקו בכח בפרח שמולכם, בצבעים שלו, בריח.

או בכל חפץ/ מוסיקה או דבר אחר שמופיע מולכם בכל הכח.

המחשבה תיקח אתכם לתחושת הסכנה ואתם תתנו למחשבה לעבור ותחזרו לכמה הפרח הזה מיוחד.