לפעמים כל מה שנשאר לנו לעשות זה להפסיק לדבר אל עצמינו בצורה מנמיכה.
כבר דיברנו, טיפלנו, עבדנו על השברים
אבל רק את התווית שהתהלכנו איתה שנים על הראש, לא שינינו..
"פחדנית, לא טובה" ועוד ועוד כינויים
שכדי לשנות אותם, נצטרך לתפוס אותם בזמן ולאתגר אותם.
—
כדי לעבוד עם המחשבה ננסה לשאול אותה מספר שאלות כמו:
"אני פחדנית"
זאת מחשבה או עובדה?
-מחשבה
האם זה בהכרח כך?
-לא
אילו עובדות תומכות בכך שאת פחדנית?
-ששנים פחדתי מכל דבר, שתמיד אחרים צחקו עלי שאני זאת שמפחדת בבית
ומה עוד צריך לקחת בחשבון?
-שהשתניתי, שלמדתי להתמודד עם הפחדים, שצברתי ביטחון ואני מכירה את עצמי טוב יותר
אז מה תרצי לחשוב על עצמך?
"שלפחד זה דבר טבעי, מותר לי לפחד ואני גם יכולה להתמודד עם זה"
—
כשאנחנו מאתגרים את המחשבה, ומוסיפים לה מידע חשוב שהיא לא לוקחת בחשבון, אנחנו מאפשרים לה להיות פרופורציונאלית יותר ולהגיד: "התווית הזאת כבר לא מייצגת אותי יותר" ולהחליף אותה בתווית נכונה יותר.
המח לא מבדיל בין מחשבה לעובדה. כשהוא שומע את עצמינו קוראים לעצמינו בשמות, הוא מאמין שזה כך וגורם לנו להרגיש כך.
אם אני פחדנית, ארגיש מראש חסרת אונים ומיואשת
אם אני לפעמים מפחדת, אבל זוכרת שגם יכולה להתמודד עם הפחד, המח שלי יאפשר לי לדאוג אבל גם להרגיש מסוגלת ולהאמין בעצמי.
חשוב לעבוד לעומק ולעבד את האירועים השונים שגרמו לי לחשוב כך או אחרת,
אבל חשוב לא פחות, גם לזהות את המחשבות המנמיכות והמחלישות ולאתגר אותן, כדי למצוא את המחשבות שמכבדות את מי שאנחנו כעת.
צ'וגיאם טרונגפה
"מתחת לפחדים שלנו ניתן למצוא את העצב...
זו תחילת הדרך להשתחרר מהם."
