איך הכרה בדפוסי ההתנהגות והרגש שלנו יכולים לעזור לנו להתמודד טוב יותר עם אתגרים?

הודאות שווה לנו פי אלף מאשר חוסר הודאות, גם אם היא תכאיב לנו מאד.

אנחנו לא אוהבים לא להיות בשליטה.

למעשה, אנחנו מוכנים לעשות הרבה רק כדי לא להרגיש חסרי אונים

ולכן דווקא במצב בו אנחנו הכי מוצפים- אנחנו מיד מחפשים תשובות ורצון להגיע לקרקע בטוחה.

מה שאני מציעה בפוסט הזה, זה להסכים להכיר את הדרך בה הנפש שלי פועלת, את דפוס ההתנהגות החשיבה והרגש שלי,

ובמקום להילחם בו, או כל פעם להיות מופתעת ממנו מחדש-

לצפות לו, לזהות אותו ולחכות שיעבור.

—

יש אנשים שקשה להם יותר לקבל החלטות

יש אנשים שקופאים ומרגישים קצת מנותקים כשהם מקבלים בשורה לא נעימה.

יש אנשים שמוצפים ומרגישים חרדה משמעותית כשדברים משתנים

ויש אנשים שמיד מתנגדים ואומרים לא, כדי להימנע מהצורך להתמודד עם השינוי.

—

בפוסט הזה אני מבקשת, חכו רגע.

שימו לב לדפוס הזה שבו אתם מוצאים את עצמיכם שוב ושוב, ובמקום להאבק בו, קבלו אותו.

קבלו את זה ששינויים גורמים לכם לדאגה,

קבלו את זה שבזמן הצפה- אתם נורא רוצים ודאות, אבל מסוגלים לזכור- שכשהיא תרד- הכל קצת יתבהר ותרגישו יותר השליטה

קבלו את זה- שדבר ראשון אתם מתנגדים וזיכרו שאתם מכירים את הצורך בהתנגדות הזו, שכל התפקיד שלה הוא רק לשמור.

כשאני מכירה את עצמי ואת דפוסי הרגש שלי, קל לי יותר להכיל אותם. אני לא נבהלת מעצם הדפוס- ומוכנה לחכות שהצורך שלי בו יעבור כדי להמשיך הלאה.

זה לא הופך את ההתמודדות עם הרגעים הקשים לנעימה- אבל כן לנסבלת ולכזאת שאפשר להכיל

וכשאני יכולה להכיל זאת- אני מרגישה בטוחה יותר, יציבה יותר, ומפתחת חוסן להתמודד.