"אוכלת את עצמי לדעת
לא כי צריך
לא כי אני רוצה
פשוט אוכלת עד שכואב לי
ואפילו לא יודעת על מה.."
מבחוץ היא דווקא נראית בסדר
כלומר אין לה שלט על המצח שאומר
כאן יש הפרעת אכילה
אבל מבפנים היא לא שולטת
וכל רגש רע, החלה לפתור באכילה.
"אני אוכלת עד שצונחת למיטה באפיסת כוחות
כועסת על עצמי שאני משמינה
ולמחרת בבוקר מבטיחה שזהו, סיימתי עם זה
ושוב מוצאת את עצמי פתאום אוכלת בלי הכרה".
אז מה קורה שם? אני שואלת את עצמי יחד איתה?
מדוע היא מרגישה חסרת אונים?
מדוע היא זקוקה לאוכל כפתרון לחוסר שליטה?
—
בתשאול ראשוני, יש הרבה סיבות אפשריות שקרו לאחרונה-
טיפולי פוריות, זריקות,
הריונות לא פשוטים
והפלות.
הגיוני סה"כ, לא?
אבל מתוך העיבוד אנחנו מבינות
שמבפנים יש שם בעצם פתרון של ילדה קטנה.
ילדה שהיתה אוכלת בחטף
כשציפו ממנה
להיות גדולה ובוגרת מכפי שיכלה
ילדה שהרגישה הרבה פעמים רע
אבל לא הרגישה שיש לגיטימציה לתחושות הללו
אז היתה מסתירה.
והנה נוצר אצלה הקשר בין תחושות קשות לתחושת חוסר שליטה
והנה היא גם מצאה פתרון
היתה אוכלת ומסתירה,
זה היה הסוד הקטן שלה
היכולת שלה לחוש שליטה, כילדה.
מאז עברו שנים
והיא לא כל כך זכרה זאת
אך עכשיו ברור לנו יותר
מאיפה מגיעה תבנית הפתרון בצורת האכילה.
חוסר האונים שחשה לאחר הטיפולים
הוא אמיתי כמובן
אבל בעצם עבורה היווה טריגר עצום
לחוסר האונים שחשה כילדה קטנה.
צ'וגיאם טרונגפה
"מתחת לפחדים שלנו ניתן למצוא את העצב...
זו תחילת הדרך להשתחרר מהם."
