טיפול באנקופרזיס

אם לילד שלכם בורחת צואה, הוא כנראה לא עושה את זה בכוונה.
יש מצב שהוא פשוט סובל מאנקופרזיס.
אחת התופעות הקשות עבור הורים הינה האנקפורזיס- בריחה או חוסר שליטה על הסוגרים אצל ילד שנגמל גמילה מלאה (לאחר שלילת גורם רפואי)
לרוב מדובר בילדים חכמים, מלאי תבונה וכשרון שפתאום ביום בהיר החלו לפספס צואה.
לעיתים מריחות קטנות בתחתון, לעיתים צואה שלמה.
ההורים מתקשים מאד לראות את ילדם החכם והבוגר, אדיש לחלוטין לתחתון מלא קקי- ולרוב מנסים את כל המניפולציות האפשריות כדי למגר את התופעה, ללא הצלחה.
—
האנקופרזיס, הוא רק סימפטום המאותת לנו שהילד חש מצוקה וזקוק לעזרה.
כל כעס עליו או איום, יחריף את התופעה וישאיר את הילד והוריו בתחושה קשה ללא פתרון.
כשהילד מסביר שהוא לא מרגיש את הקקי, הוא מדבר אמת!
לאחר התאפקויות רבות, לעיתים תצטבר צואה קשה בפתח פי הטבעת שתייצר כאב שיביא להימנעות וכך תחזק את מעגל ההצטאות.
כתוצאה מכך, המעי נמתח, ולבסוף פוגע בעצבים המאותתים מתי הזמן ללכת לשירותים.
—
אז איך מטפלים?
אני מוצאת את השילוב בין טיפול התנהגותי לטיפול דינאמי כיעיל במיוחד.
עד גילאי 7-8 אעבוד בעיקר עם ההורים וביחד נבין את המקור למצוקה של הילד ומדוע זקוק לשליטה.
כאשר נבין מה המקור למצוקה, נוכל גם לחשוב יחד כיצד ניתן לעזור לילד להרגיש בטוח יותר.
במקביל (לעיתים בליווי של רופא גסטרו) נעזור לילד להתאמן בעזרת גישה התנהגותית מחשבתית- לשליטה חזרה על הסוגרים תוך תחושת מסוגלות, נראות ובטחון.
לסיכום:
אם בורח לילד שלכם צואה,
ממליצה:
לגשת לרופא גסטרו, לשלול גורם רפואי. ב. במידה ואכן לא נמצאה סיבה רפואית, לגשת לטיפול אצל מטפל עם נסיון בנושא.
זיכרו, מיגור התופעה ללא טיפול במקור הקושי, לרוב רק יחליף את הסימפטום שהופיע בסימפטום חדש.
בהצלחה!