חרדת מבחנים

הלב שלו דופק, הוא מזיע והיד קצת רועדת.
הוא מנסה לענות אבל בראש כלום לא עולה.
בעיקר חשוב לו שאף אחד לא ישים לב.
הם כולם במבחן, כותבים במרץ. גם הוא רוצה. למה הוא לא יכול?
קשה לו לנשום והוא חייב לצאת החוצה. אבל איך יצא כשהמבחן מוגבל בזמן?
—-
הוא נכנס לחדר, נבוך, מבט מבויש.
אמרו לו שאני יכולה לעזור לו, הלוואי וכאן ימצא תשובה.
הוא כמעט לא מאמין שיש מצב שירגיש יום אחד אחרת,
אבל אין לו כבר מה להפסיד, הוא לא יכול יותר להמשיך ככה.
הוא מספר לי למה הגיע, משתף בתחושותיו
שותק. מתוסכל. אני רואה אותו מפחד כ"כ.
—-
"חרדת מבחנים". לראשונה הוא מקבל שם לסבל הנורא.
הוא נושם. "חשבתי שמשהו איתי פשוט לא בסדר" הוא אומר.
"אני מבינה" אני עונה לו והלב שלי יוצא אליו.
בזמן חרדה התחושה כ"כ קשה גופנית שאי אפשר לחשוב שמשהו בכלל בסדר.
הבדידות הופכת לאיומה, "אני היחיד" זו בדרך כלל המחשבה.
ואיתה גם מגיעה בושה. שרק אף אחד לא יגלה.
"אתה לא לבד" זה המשפט הראשון שאני אומרת. אני מתכוונת אליו בכל ליבי
אני הולכת להיות איתו, יד ביד, אל מול ואל תוך החרדה.
אנחנו נעבור דרכה, ביחד. זה לא יהיה פשוט..
אבל נסתכל לה בעיניים, כי זו הדרך היחידה לנצח.
—
חשוב לי שיבין ממה הוא סובל, כי זה הצעד הראשון להחלמה.
אני מסבירה לו על איך המח מתפקד ועל חלק שנקרא 'אמיגדלה' שאחראי לשמור עליו מסכנה.
על כך שהפחד הוא מנגנון קדמוני הישרדותי, שמטרתו להגן עלינו.
לפחד הזה, מלווים תסמינים גופניים ורגשיים
שיכולים לבוא לידי ביטוי בין השאר בתחושות אותן הוא חווה.
הגוף נכנס למצב חירום. 'הילחם, קפא או ברח',
הלב דוהר כדי להזרים כמה שיותר מהר דם לגפיים.
מערכות לא חשובות כמו מערכת העיכול נדחפות הצידה, (זה מה שגורם לו להרגיש שבא לו להקיא)
והנשימה נהיית יותר קצרה.
כשיש פחד, זה המצב הטוב והטבעי שמאפשר לנו תגובה מהירה.
אבל לפעמים המנגנון הזה משתבש.
—-
חרדה היא אזעקת שווא של הגוף.
לפעמים אנחנו יודעים לומר ממה החרדה התחילה ולפעמים לא.
כשלא יודעים, זה לא אומר שאין סיבה, אלא שצריך לחפש כדי למצוא אותה.
"ישנו טריגר מודע/ לא מודע שמעורר אצלך את האמיגלדה לצעוק "סכנה"!
ולכן התחושות הקשות שמפריעות לך לתפקוד השוטף."
החרדה באה בגלים, לפעמים הגלים רציפים ולפעמים אחרי גל אחד זה עובר.
גל נמשך עד 20 דקות.
"אנחנו נעבד אירועים משמעותיים שהיוו את מקור החרדה באמצעות emdr
ובמקביל נלמד לזהות ולהתמודד עם המחשבות, הרגשות והתחושות שמקדימות לחרדה.
המצוקה תרד, ואיתה תגיע הקלה.
—
אנחנו מתקרבים לסוף הפגישה,
הוא כבר מרגיש קצת יותר בטוח ממה שנכנס לחדר.
"אני שמחה שבאת, אתה אמיץ" אני מחזקת אותו.
יש לפנינו דרך,
אבל אני מלאת תקווה.

לצפייה בסרטון שמסביר יותר על חרדה