חרדה חברתית

"את יודעת איפה אני מרגישה הקלה?" היא מספרת, "ברגעים הקטנים שלא ידעתי שאפשר להרגיש אחרת.
כשהשליח מהסופר היה מצלצל,
הייתי עושה כאילו אני לא בבית
וכותבת לו להשאיר הכל בחוץ.
הלב שלי היה דופק על מאתיים כשהיה מגיע לדלת- רק שלא יגלה שאני בבית!!"
"גם במסעדה" היא ממשיכה, "הייתי יושבת עם בעלי ולא מצליחה לדבר.
מחליטה מראש מה אני רוצה להזמין ומתפללת שיגיע כמו שרציתי
כדי שלא אצטרך לבקש מהמלצר עוד משהו, רק שהכל יעבור בשלום.."
מפגש אחרון שלנו, מרגש מאין כמותו.
זה הרגע שבשבילו נפגשנו לראשונה
והנה סופסוף הוא הגיע.
לא יכולה שלא להיזכר מאיפה התחלנו יחד, משפת הגוף המכונסת והכתפיים השמוטות,
כאילו רק מנסה להתחבא מהעולם, שלא יראו אותה.
חרדה חברתית, קושי לזרום. בכל מקום יש אנשים, בכל מקום מחשבה-
אולי לא אצליח?
בגינה, בחניה, במעלית, בסופר-
אין מקום שזה לא רודף אותה.
פחד.
"איך אסתדר?"
דפיקות לב ולשון שמתייבשת.
—
כל מסיבה היתה עבורה סיוט.
טלפונים היו מעוררים תחושה קשה
ולא היתה ברירה אלא לענות
כשהגננת של הבת שלה מתקשרת.
הגיעה אלי כי התקשתה להחזיק עבודות,
פחדה כ"כ שיפטרו אותה, שלא תהיה מספיק טובה.
—
ועכשיו,
יש חיוך בחדר.
שמחה על רגעים של זרימה, על יכולת להתמודד ואמונה שמסוגלת.
יש עוד אתגרים, יש התמודדויות,
אבל הן כבר לחלוטין ייראו אחרת.
וזה הזמן שלנו להיפרד, קמות מן הכסא
והיא זקופה, איתנה,
מאמינה בכוחות שלה.
גם אני נעמדת, גאה בה כל כך.
שמחה בשבילה על היכולת החדשה- לגלות את עצמה לעולם.
ואני מתרגשת, כולי תקווה,
מאמינה בכל ליבי שהיא אכן תצליח.

איך נוצרת חרדה חברתית?