חווית מוגנות במעונות הילדים

בעקבות המקרים המזעזעים במעונות החלטתי לכתוב כמה דגשים להורים.
לפני הכל, נלמד את סימני האזהרה.
א. מאפס למאה- שימו לב לשינויים קיצוניים בלי סיבה נראית לעין בכל התנהגות.
אל תחפשו לתרץ אותם. כל סימן שקורה מאפס למאה מאותת לנו תמרור אדום.
נכון, אולי זה שיניים, אולי הוא עובר תהליך התפתחותי. זהו גיל מבלבל ולא קל לדעת למה.
זיכרו, אתם מכירים את הילד הכי טוב ותפקידכם לשמור עליו. פיקחו את עינכם ואוזניכם ושימו לב האם התופעה מחמירה או נרגעת מעצמה.
דוג' לסימנים מחשידים: סימנים פיזיים, קשיי הירדמות מתמשכים, קושי בתיאבון, מצי רוח משתנים, התפרצויות בכי וזעם או לחילופין מופנמות לא אופיינית.
בהלה פתאומית מכל רחש, סימני חרדה מאנשים מוכרים ואהובים, היצמדות אליכם ועוד.
ב. ילד בגילאי שנתיים ומעלה כבר יכול לשתף בחוויה דרך טקסים שונים ומשחקי דמיון ראשוניים.
שחקו איתו ושימו לה לטקסים חריגים או למילים שמשחזר.
בידקו כיצד מגיב לסיטואציות שונות במשחק ואל תפחדו לשאול שאלות כמו
היא צועקת חזק? היא עושה לך 'איה'?
חושדים?
דברו עם הגננת, בידקו כיצד מגיבה.
לא נעים? לא מעניין.
לא לפחד להציק או לחשוד.
אתם הפה של הילד שלכם.
שתפו את בני הזוג והחברים כדי לקבל כח לשאול ולבדוק.
גננת אחראית תבדוק למה הילד מתלונן או מה קרה לו ותציע לכם את היכולת לבדוק זאת יחד איתו.
אתם לא רגועים? בידקו שוב. התייעצו עם איש מקצוע.
עדיין לא רגועים? חפשו לילד מקום אחר.
עדיף סימן שאלה מסימן אזהרה מתמשך.
—
הנורא מכל כאן. גיליתי שהוא חווה התעללות. מה עושים עכשיו?
א. קודם כל חבקו את עצמיכם.
קרה לכם דבר נורא.
וזה לא אשמת אף אחד.
דברים רעים קורים בעולם גם כשאנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי להגן על עצמינו.
זיכרו כי ניסיתם לבדוק את הגן, הייתם עם יד על הדופק, זיהיתם את האיום והצלחתם להפסיק אותו.
אל תפנו אצבע מאשימה כלפי אף אחד. אתם הקורבן והגננת היא האשימה הבלעדית.
חשוב לדאוג לתמיכה עבורכם לפני הכל.
אם לא תייצבו את רגשותיכם, לא תוכלו לעזור לילד שזקוק בעיקר לכם.
בנוסף, זיכרו שהילד חווה גם הרבה רגעים אוהבים ושמחים איתכם במשפחה.
עם התייחסות נכונה לחוויה הטראומטית תוכלו לעבור הלאה ולהמשיך מחוזקים יותר.
ב. חום ואהבה.
לפני הכל לעטוף את הילד בחום ואהבה.
להגיד שאבא ואמא שומרים עליו ולכן ברגע שהבנתם שהרביצו לו אתם לא תתנו לו ללכת יותר לגן הזה. הסיוט נגמר.
ג. כדאי להכין לו סיפור או להמחיז איתו באמצעות בובות מה קרה בגן,
כדי לייצר לסיפור התחלה אמצע וסוף.
סיפור מסודר יאפשר לילד לייצר נרטיב שייתן תוקף לרגשותיו הקשים,
מקום לחיזוק כוחותיו בהם השתמש כדי להתמודד
והכנה לתקווה ועתיד טוב יותר.
בתוך הסיפור, חשוב לעזור לילד ולתווך עבורו את הרגשות שהרגיש.
שימו לב לא לקבוע עבורו מה הרגיש אלא לשאול או לתהות בקול האם הרגיש כך וכך.
ילד שיתקשה לשמוע ישירות על רגשותיו, יוכל להפיק זאת דרך סיפור על ילד אחר שהרגיש כך וכך ולנסות להתחבר לרגשותיו הקשים דרך גיבור הסיפור.
חשוב לא להיבהל מכל רגש שעולה.
כל דבר שאומר, לגיטימי.
בלי שיפוטיות בכלל.
ד. שימו דגש בסיפור שהגננת היא הרעה והילד הוא הטוב.
ילדים רואים את העולם ב'שחור' ו'לבן' ולא מסוגלים להבין שיש אמצע.
הגננת היא הרעה, הגננת צריכה להיענש.
הוא היה חזק, והתמודד.
היכולת שלו לשתף אתכם בחוויה שלו, דרך ההתנהגות שלו, או הסימנים שהראה, זה היכולת שלו להגן על עצמו ועל כך אתם גאים בו מאד.
ה. תקווה לעתיד.
רוב הגנים הם טובים. אבא ואמא יבדקו טוב טוב בפעם הבאה שהוא ילך רק לגן טוב, מקום בו הגננות מחבקות ואוהבות ולא מרביצות אף פעם.
ואם משהו רע יקרה לו, אתם סומכים עליו שתמיד יוכל לספר לכם ואתם תמיד תאמינו לו.
ו. הוא לא מסכן.
הוא עבר חוויה נוראית. אבל לא לרחם עליו.
רחמים יכולים להוביל אותנו להסכים לו לתפקד פחות מבעבר ולתמוך בנסיגה התפתחותית שיציג.
האמינו בילד שלכם ובכוחות שלכם ושלו ולהתמודד. עיזרו לו אט אט עם תמיכה הדרגתית לחזור לתפקוד ולשיגרה מלאה.
שדרו לו כי הוא יכול והיו רגישים לבדיקה כיצד ובאיזה צעדים
חשוב.
במידה והינכם רואים כי הזמן אינו מייצר הטבה וקשה לראות כל שיפור בתגובותיו ובהתנהגותו, פנו לגורם מקצועי מוסמך לקבלת עזרה והדרכה.