חוזר מהעבודה, מתיישב ופתאום זה קורה
הלב פועם בחוזקה, כאבים בחזה
החדר מסתובב לו, הכל נראה שחור
"אני עומד למות" הוא חושב.
וברגע הבא מוצא את עצמו על האמבולנס.
בי"ח, בדיקות, א.ק.ג סיטורציה,
ו…
כלום.
אין כלום.
זה לא יכול להיות!
"אני עומד למות והם לא יודעים מה יש לי"
הוא חושב שהוא משתגע.
עובר מרופא לרופא – אך מקבל את אותה התשובה:
זה לא פיזי, זאת חרדה.
קושי לנשום, לחץ דם גבוה
זרמים בגוף, הלב משתגע
הוא עומד למות!!! איך הם לא שמים לב?
ומי יציל אותו אם לאף אחד לא אכפת?
מה קשור חרדה? הם לא רואים שהוא לא מדמיין?
שזה אמיתי לחלוטין?!
חודשיים עוברים, והוא כבר שכח מה זה לנוח
חי בפחד מההתקף הבא, מהרגע בו יכניע אותו הכאב בחזה
לא יודע אם יצליח לנהוג חזרה מפגישה.
הוא מפחד לצאת, אבל מפחד גם להישאר
מפחד לשתוק, מפחד לספר.
ברגע אחד השתנו חייו
ומאז כמו כדור שלג הכל הולך אחורה.
הוא מגיע אלי ומספר לי
אני מקשיבה לו, רואה את המצוקה
הרגע בו התהפכו חייו מאיים עליו
האם יוכל לחזור להיות אותו אדם?
אנו חוזרים אחורה לחוויות שלו מן העבר.
הוא בן עשר. הדלת נטרקה ואבא עזב. והוא? הוא עומד קפוא מול אותה הדלת ולא צועק לאבא שיחזור.
אירוע נוסף, 13 שנים אחר כך,
רואה את בת זוגתו עולה על המטוס ושוב קופא, לא מסוגל לרדוף אחריה.
והיום הוא בן 41 וכבר יש לו בית, משפחה וילדים קטנים.
אבל לפני חצי שנה חלתה אימו במחלה, ומאז אינו יודע מרגוע.
—
חוסר אונים, אותה דלת נטרקת וגוף קפוא
התיישב בספה לנוח במקום לצאת להיות לצידה.
אשמה וכעס על שאינו מתפקד
ובמקום לדאוג לה צריך לדאוג לעצמו כעת.
שוב ושוב משחזר את התחושה כי הוא ובגללו הכל קרה
איך יוכל לבטוח בעצמו שיעשה משהו כעת
איך יוכל להאמין שהפעם לא יקפא?
—
חרדה יכולה להגיע מכל מיני סיבות
לעיתים בגלל אירוע טראומתי יחיד ולעיתים בגלל חוויות לא פתורות מן העבר..
אותה דלת נטרקת שסובבה את סיפור חייו
גרמה לו לקחת אחריות כבדה על בחירות שעשו אחרים.
ואדם אחד, שבתוכו מתקיים ילד
שמבין רק עכשיו שגופו שקפא
רק הגיב אז בצורה טבעית – למצב כ"כ לא טבעי.
את שהיה לא נוכל לתקן
אך חשוב לעצור את סיפור החיים שמשתחזר
כי כשעוצרים ועושים עבודה
ויש שהות לחשוב להבין ולעבד
אפשר לבחור לאן רוצים מכאן הלאה
ולהמשיך את החיים ממקום אחר.
צ'וגיאם טרונגפה
"מתחת לפחדים שלנו ניתן למצוא את העצב...
זו תחילת הדרך להשתחרר מהם."
